בתור לגן העדן. פרשת ויגש, עשרה בטבת תשפ"ד.

הֵם מַגִּיעִים עִם נְהָרָה כָּזוֹ

אֶל הַשָּׁמַיִם הַגְּדוֹלִים.

צְרוּבֵי זְוָעוֹת אוֹ שֶׁמֶשׁ,

עַל אֶזְרָחִי, כְּחַיָּלִים.

עִם הַקַּסְדָּה וְהַשַּׁכְפָּץ

אוֹ עִם מַדֵּי אָסִיר בָּלִים,

וְיֵשׁ לָהֶם דִּסְקִית זִהוּי

אוֹ עַל הַיָּד מִסְפָּר,

אֲבָל תָּמִיד הַשְּׁאֵלוֹת שֶׁלָּהֶם

אוֹתוֹ דָּבָר, אוֹתוֹ דָּבָר...

בַּתּוֹר אֶל גַּן הָעֵדֶן,

בְּבּוּפֶה שְׁמֵימִי

לוֹמְדִים הֵם לְהַכִּיר

אֶת כָּל הַמִּי וָמִי.

מִן הַמָּדוֹר הָאֶקְסְלוֹסִיבִי

שֶׁל הֲרוּגֵי מַלְכוּת,

שֶׁמְּחַיְּכִים בְּשֶׁקֶט

"כֵּן, הָיְתָה לָנוּ הַזְּכוּת..."

לֹא מְשַׁנֶּה מִי הַשּׁוֹאֵל,

הַשְּׁאֵלוֹת הֵן הַיְנוּ הַךְ,

לֹא מְשַׁנֶּה אִם הַשָּׁכֵן

סִיֵּם בְּגַז אוֹ קְנֵה תּוֹתָח,

כְּשֶׁבָּרַח מִן הָרַכֶּבֶת

אוֹ כְּשֶׁנֶּחְטַף וְאָז נִרְצַח.

בַּדֶּרֶךְ לִהְיוֹת

מַלְאָךְ לָבָן וְצַח

הַשְּׁאֵלוֹת, חֲבִיבִי,

הַשְּׁאֵלוֹת הֵן הַיְנוּ הַךְ:

"סְלִיחָה, תַּגִּיד, אַתָּה לְבַד פֹּה,

אוֹ יֵשׁ עִמְּךָ גַּם אָב אוֹ אָח?"

שָׁאַל יוֹסֵפוּס שֶׁנִּתְפַּס אָז

בְּמָצוֹר בִּירוּשָׁלַיִם,

שָׁאַל בְּאוֹשְׁוִויץ, עַל דָּרְגָש,

יוֹסָלֵ'ה, תְּכֹל עֵינַיִם.

וְיוֹסְקֶ'ה בַּנָגְמָ"שׁ שֶׁלֹּא חָזַר

אָז מִסִּינַי,

וְיוֹסִי הַמְּנַהֵל,

שֶׁכָּל תַּלְמִיד אָהַב בְּלִי תְּנַאי,

וְסֶפִי הַמַּצְחִיק הַזֶּה,

- נוּ, יֵשׁ כָּאֵלֶּה מֵאָה...

נָכוֹן, אֲבָל הַשְּׁאֵלָה

תָּמִיד זֵהָה, אַתָּה יוֹדֵעַ.

לֹא מְשַׁנֶּה אִם הַנִּרְצָח

מֵת מֵרָעָב אוֹ מִמִּטְוָח,

תָּמִיד יִשְׁאַל, "סְלִיחָה,

תַּגִּיד, יֵשׁ לְךָ אָב אוֹ אָח?"

אוּלַי נִשְׁאַר לוֹ אָב זָקֵן,

פָּצוּעַ, מְדַמֵּם בַּשַׁעַר?

אוּלַי בַּתּוֹר לַמִּקְלָחוֹת

יֶלֶד זְקוּנָיו שֻׁסַּף בְּתַעַר?

אוּלַי אָחִיו לַטַּנְק

נוֹתַר הוּא לְבַדּוֹ,

אוֹ שֶׁהִגִּיעַ הֵנָּה,

כַּמָּה דַּקּוֹת לִפְנֵי כְּבוֹדוֹ?

בָּרֹאשׁ קוֹפֵץ אָז יְהוּדָהלֶ'ה,

(שֶׁהוּא מִזְּמַן מַלְאָךְ צָחוֹר),

לֹא, לֹא, בָּרוּךְ ה' הִגַּעְתִּי הֵנָּה

לְבַדִּי מִשְּׂדוֹת הַכְּפוֹר.

אָבִי נוֹתַר לְמַטָּה, וּבְאֹרַח פֶּלֶא,

יֵשׁ לוֹ נִין שֶׁרַק הִגִּיעַ לַשָּׁמַיִם אֵלֶּה.

תַּכִּיר אֶת י' (הַשֵּׁם חָסוּי)

לוֹחֵם לוֹטָ"ר בְּקֶבַע,

קָרוּי עַל שְׁמִי אֲשֶׁר נוֹתַרְתִּי

לָעַד יֶלֶד בֶּן שֶׁבַע.

תִּרְאֶה אֵיזֶה גִּבּוֹר,

שֶׁלֹּא הוֹרִיד אֶת אַבָּא בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה,

כִּי אֵיךְ שֶׁהוּא לָחַם בַּגּוֹיִים,

יָכֹלְנו רַק לַחְלוֹיְם בָּגּוֹיְלהּ!!

והַשְּׁאֵלוֹת – זֵהוֹת תָּמִיד הֵן,

כְּמוֹ כְּתוּבוֹת לָהֶם עַל מֵצַח

הָעוֹד אָבִי חַי? וְאִמִּי?

הַשְּׁאֵלוֹת הֵן כָּאן לָנֶצַח.

נַפְשָׁם קְשׁוּרָה כָּךְ בְּנַפְשָׁם

שֶׁל הַקּוֹדְמִים וְהַבָּאִים,

בְּמַדֵּי צְבָא הֲגָנָה

אוֹ לְבוּשֵׁי קְרָעִים.

וְתוֹבְעִים:

אִם לְחָיֵינוּ וּמוֹתֵנוּ יֵשׁ קְצָת עֵרֶךְ,

דְּחִיל רָאבָּאק, שָׁם לְמַטָּה,

אַל נָא תִּרְגְּזוּ בַּדֶּרֶךְ.

וְהֵם אוֹמְרִים זֹאת

עִם אוֹתָהּ הַנְּהָרָה

הָאֵינְסוֹפִית וְהַקְּדוֹשָׁה,

אוֹמְרִים זֹאת

יְהוּדָהלֶ'ה וְיוֹסֵף

וְגַם חוֹתְמִים "בְּבַקָּשָׁה".

עִם מִסְפָּר עַל הַיָּד

עִם דִּסְקִית עַל צַוַּאר

הֵם מְבַקְּשִׁים מֵאִתָּנוּ

בְּדִיּוּק אוֹתוֹ דָּבָר...

אוֹתוֹ דָּבָר...